ים חופשי עד ספטמבר

מאת מיה ישראלי

סאגת המאבק הציבורי לאפשר גישה חופשית לים הסתיימה, בשלב זה. מאכזב היה לקרוא את פסיקתו של השופט רון סוקול שבחר משום מה שלא להתמודד עם סוגיות חשובות ועקרוניות מאין כמותן כמו זכותו של הציבור הרחב ליהנות מים חופשי, בעקבות בג"צ החופים. במקום זאת התמקד בנושא הטכני של חוק המגרשים הריקים, ובכך שיחק לידיהם של בעלי ההון.

השופט קבע שהחפ"ק (חברה לפיתוח קיסריה) תוכל לגבות תשלום עבור חניה בחוף האקוודוקט, אבל רק מה-5.9.2015, כלומר צו המניעה האוסר גבייה עבור חנייה בחוף שריר וקיים עד לשינוי ייעוד המגרש. דהיינו ביהמ"ש סיכל את כוונת חפ"ק לגבות 30 ₪ עבור חניה מחודש מאי, כמו שתכננה. הישג נכבד למאבק הציבורי שהקים את "ים חופשי".

יחד עם זאת, קשה לתמוה איך השופט, שבצו המניעה קבע שאין להפלות בגביית התשלום בין תושבי רשות מקומית אחת לשנייה, החליט הפעם שאין מדובר באפליה, בלי לתת הסבר. אם לא מדובר באפליה אז איך אפשר להסביר העדפה של אוכלוסייה אחת על האחרת? בעוד תושבי אור עקיבא, קיסריה ומועצה אזורית חוף כרמל לא ישלמו עבור חנייה, יתר תושבי האזור יאלצו לשלם. ובאשר לטענה שהחניון הציבורי "ייתפס" ע"י תושבים שיכולים להחנות חינם כדי לאלץ את השאר לשלם – ביהמ"ש קבע שמדובר בהתנהגות פסולה וחסרת תום לב, וכי הוא מצפה שמפעילי החניון יבטיחו שהחניה הציבורית אכן תישאר כזו. ועל זה נאמר נו באמת.

אז בינתיים החפ"ק לא יכולה לגבות תשלום עד לשינוי ייעוד המגרש, תהליך  שהציבור יכול לסכל ע"י הגשת התנגדויות. ולקראת שנה הבאה, מבטיחים ראשי המאבק לים חופשי להמשיך את המאבק הציבורי וגם לערער על פסק הדין. "העלינו למודעות הציבורית את נושא הים החופשי, יש הצעות חוק בדרך. במלחמה על זכויות האזרחים במדינה, אנחנו ננצח".