חנוכת בית הכנסת ליוצאי העדה האתיופית בחדרה

ביום ראשון השבוע, 2.9.18, הותקנה מזוזה בבית הכנסת האתיופי החדש  בפרדס חנה כרכור. בית הכנסת הינו בית הכנסת האתיופי השני במספר בישוב והראשון שהוקם כמבנה ייעודי למטרה זו עבור הקהילה.  המזוזה הותקנה במעמד הנהלת הרשות ובכיריה, הנהלת המועצה הדתית הקייסים המכובדים וותיקי העדה האתיופית בישוב.

בפרדס חנה כרכור פעל עד כה בית כנסת אתיופי אחד אשר הוקם בעזרתה של המועצה המקומית אשר איתרה מבנה מתאים וסייעה בשיפוצו.

בית הכנסת החדש הוקם כמענה לוותיקי העדה אשר מורגלים לסגנון תפילה מסורתי בשפת "הגאז", השפה והדרך בה נהגו להתפלל במהלך 2500 שנה באתיופיה ואשר איתה שמרו על יהדותם בגלות.

עבור רבים מהם השבת הקרובה בה תערך התפילה הראשונה בבית הכנסת תהווה  רגע היסטורי ומרגש לו חיכו זמן רב. סגנון התפילה המסורתי בו יתפללו בבית הכנסת החדש מהווה עבורם דרך להתחבר לשורשי יהדותם וכן לתרום לקהילה הישראלית באמצעות שימור המורשת האתיופית המסורתית. בית הכנסת החדש ממוקם בדרך למרחב ("מרכזון" ליד מועדון הפיס) בסמוך לאזור בו מתגוררים רבים מבני העדה. ליד בית הכנסת החדש ישנו בית כנסת נוסף בסגנון תפילה של עדות אשכנז, קיבוץ גלויות קהילתי ומחמם לב. בית הכנסת הוקם במימון המועצה המקומית ומשרד הדתות ובסיוע עמותת "אדיס" בראשות שמחה סנבטו.

שלמה ברו, מתנדב פעיל בקהילה אשר הוביל את התהליך כנציג הקהילה המקומית ברך בהתרגשות על התקנת המזוזה ועל התפילה הראשונה בסמיכות לערב ראש השנה : " אני שמח באופן אישי על השלמת התהליך ושהגענו לרגע שהמבנה הושלם וניתן להתפלל בבית הכנסת החדש. סמלית ומרגשת הסמיכות לפתיחתה של שנה חדשה בבית כנסת חדש שמייצר אפיק חדש לביטוי יהדותם של רבים מוותיקי העדה. חשוב להבין כי האפשרות אשר ניתנת  כעת לוותיקי העדה לשמור על שפת ה"גאז" ולהתפלל באופן בו הם שמרו על יהדותם במשך 2500 שנה הינה חוויה עוצמתית ומשמעותית ביותר. זהו אפיק רוחני ושורשי מהותי, ועל כן השמחה רבה וההתרגשות רבה. "

חשוב לי להוסיף מסר ברו: " כי אנו חשים כקהילה כי יש לנו הרבה מה לתרום ולהראות לחברה הישראלית ואנו מזמינים אתכם בואו להכיר את התרבות האתיופית העשירה בתכנים ובאופי. המועצה יזמה פרויקטים רבים לחשיפת התרבות האתיופית- הגוג'ו , הגינה הקהילתית ועוד. ארץ ישראל חשובה לנו כולנו, ואנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית בחובות וגם בזכויות, בית הכנסת הוא כלי נוסף לשמירה על המורשת האתיופית היפה. אני שייך לדור שכבר גדל והתחנך בארץ ואני חדש אחריות אישית להעביר את המורשת הלאה לילדיי ולחברה הישראלית, וחלקי הצנוע למען מטרה זו גורם לי סיפוק רב. "