תבונת גיל המעבר
מאת מיה ישראלי
תופעות גיל המעבר (מנופאוזה) הן לא גזירה משמיים ואינן הכרח המציאות. מסתבר, שברוב התרבויות רוב הנשים אינן סובלות מתסמינים לא נעימים שמוכרים לנו בגיל המעבר. ממחקרים עולה, שהשקפה תרבותית של המנופאוזה מקושרת ישירות לסימפטומים שלה. אם ההשקפה היא שלילית, כפי שזה בארצות המערב, הסימפטומים שכיחים למדי. לעומת זאת אם המנופאוזה נצפית באור חיובי, הסימפטומים פחות שכיחים.
ממחקר שנעשה על נשים אינדיאניות משבט המאיין התגלו תוצאות מפתיעות: אף אישה לא חוותה גלי חום או סימפטומים אחרים של גיל המעבר וגם לא הייתה עדות לאוסטיאופורוזיס. החוקרים הסיקו שהדבר נובע מהגישה של נשות המאיין כלפי המנופאוזה – הן רואות בה אירוע חיובי אשר ייתן להן כבוד ומנוחה מהבאת ילדים לעולם.
לעומת זאת בארצות המערב, בהן מקדשים את נעורי הנצח, אין פלא שתופעות גיל המעבר כה שכיחות. ואם מוסיפים לבעיית הדימוי והערך העצמי גם תזונה לא מאוזנת, סטרס, עישון, עבודה מסביב לשעון וצורך לרצות את כל העולם, התופעות רק מחמירות. במקום לבדוק מה הסיבה האמיתית ולטפל בה ולא בסימפטום, הכי קל להאשים את ההורמונים ש"משתוללים". אבל בעיקר משתדלים לא לדבר על הנושא.
לדברי דיאנה פינברג, נטורופתית והומוטוקסיקולוגית (שיטה לניקוי רעלים), כשמדברים על גיל המעבר מתכוונים לתהליך המאופיין בשינויים הורמונליים מלווים בשינויים התנהגותיים ובריאותיים. הסימנים הראשונים שהגענו לגיל: התפרצויות כעס קצרות על אירועים קטנים, חוסר רצון לשרת את בני הבית, הרגשה של חוסר הבנה, האישה רוצה לדאוג יותר לעצמה ופחות לאחרים וכדומה. אלו מהוות מעין נקישות ראשונות ושקטות של "תבונת גיל המעבר" שמרמזות שעל האישה לבחון מחדש חלק מדפוסי היחסים היומיומיים שלה.
"זאת הזדמנות לראות מה על האישה לשנות כדי להיות בריאה בחצי השני של חייה. נשים רבות לא מוכנות יותר לדחות את צרכיהן למען מילוי צרכי אחרים ומתחילות לחשוב על צרכיהן שלהן. לחץ נפשי לא פתור עלול להחמיר אי איזון הורמונלי במוח ובגוף בתקופה זו".
לדברי דיאנה, תופעות גיל מעבר קורות לאותן נשים שאינן מקשיבות לגופן. כלומר, ככל שהתסמינים חזקים וממושכים יותר האישה נושאת משא רגשי כבד יותר. גוף האישה מתחנן שוב ושוב שבעיותיו הלא פתורות יזכו לטיפול.
"תקופה זו היא השתקפות של גיל ההתבגרות מבחינה חיצונית ופנימית כאחת", מוסיפה דיאנה. "גם גופינו וגם מוחנו עוברים שינויים הורמונליים עמוקים שמספקים לנו את האנרגיה לנסות ולהפוך לאדם שצריכות להיות. זה הזמן להשלים את המשימה ולשפוך אור על ההיבטים שמחייבים טיפול".
מתברר, שהתנודות ברמות ההורמונים אינן הגורם לתסמינים רגשיים והתנהגותיים שנשים רבות חשות בהם. מעריכם ש-27% מהנשים שסובלות מסערות רגשיות ומדיכאון בעת המחזור החודשי ו-36% מהנשים שנתקפות דכאון לפני הוסת יהיו רגישות מאוד לשינויים ההורמונאליים שיופיעו בגיל המעבר.
לכן, אי-איזון בין המערכות העצביות בשילוב סביבה הורמונלית משתנה, עלולים להגביר את הרגישות לתסמינים ומחלות. זה אומר שכל מחשבה, רגש, תפיסה של האישה משפיעה על ההומאוסטזיס (יציבות של תהליכים ביולוגיים) בגופה, האם תהיה בלימה או האצה.
"רגשות נהפכים לרעילים אם אנחנו לא פותרים אותם כדי לשחרר אותם", אומרת דיאנה. "ההתעמקות בגיל המעבר בדפוסים כואבים מהעבר ושחרורם הסופי חיוניים כשאישה רוצה לרפא את החייה. היא צריכה לבטוח במוחה ובגופה שיספקו לה את המידע בו היא צריכה לטפל בדיוק בזמן שהיא מוכנה לכך".
לקיחת הורמונים תפתור את הבעיה?
"גוף האישה מתחיל את חייו מצויד באופן מלא לייצור כל ההורמונים הדרושים לה כל חייה. בנוסף, לגופינו היכולת להפוך סוג מסוים של הורמון לסוג אחר לפי הצרכים של הגוף. גם אחרי האטת תפקוד השחלות הגוף מייצר הורמונים בשומן שבו, בעור, במוח, בבלוטת יותרת הכליה ואף בעצבים ההיקפיים. כל זאת תלוי בתזונה, במחלות, בעישון או שתייה, אם נמצאת במערכות יחסים שלא מתאימות לה, אם מטפלת או לא בבעיות נפשיות. מומלץ מאוד להכיר בתבונה הפנימית של גופינו לפני שנתחיל לקחת תכשיר כלשהו להקלת תסמין".
אז אם לא הורמונים, איך את מסייעת לנשים?
"לאחר אבחון והקשבה, אני מתאימה לאישה טיפול באופן אישי, כשהמטרה היא להקל על התסמינים, לאזן את הגוף בכל הרמות ובמקביל לעזור לאישה להבין מה עובר עליה. אני משלבת המלצות תזונתיות, רפלקסולוגיה עם שמנים אתריים, תמציות באך, שיחות, הומוטוקסיקולוגיה, צמחי מרפא ועוד. לכל אישה אני מתאימה את הטיפול המתאים לה באופן אישי".
האתר של דיאנה – http://www.dianaf.co.il/
