תקציב הביטחון: מחירים של רוגע או קיום מתוח?
בעולם המורכב שבו אנחנו חיים, פעמים רבות נדמה כי סביבנו משתרר שקט יחסי, אך מתחת לפני השטח רוחשות סערות רבות. אחת הסוגיות שמהן נגזר התחום הזה היא תקציב הביטחון של ישראל. כמעט בכל שנה, בכנסת או במדינה כולה, נשמעת השאלה: כמה זה באמת עולה לנו להיות בטוחים? בשיח הציבורי, לעיתים קרובות מדובר בסכומי כסף עצומים, הנתפסים כקוד שמבטיח את ההגנה על המדינה. אך מהו המחיר האמיתי של השקט הזה? האם זהו שקט חיצוני בלבד, או שמא גם פנימי?
כדי להבין את העמוקות שבשאלות הללו, אפשר להסתכל על הסיפור של משפחות המוקפות תמיד באי ודאות. עבורן, ההגנה לא מסתכמת רק בדרישה לתקציב גבוה יותר מבחינה כלכלית. מדובר בחיים על קו התפר — התחושה שמאז והילדים נולדו, הם תמיד נתונים לסכנות. האם באמת ניתן למדוד את הביטחון בכסף? או שמא יש כאן גורמים נוספים, מורכבים יותר, שמשפיעים על איכות החיים? בשיחה עם אנשים שונים — הורים, אנשי ביטחון, וחיילים לשעבר — עולה שוב ושוב כי מה שמלווה אותם הוא לאו דווקא מספרים, אלא תחושות, זיכרונות וכרכים של אי נחת.
ההוצאות החיוניות של תקציב הביטחון לא מתמקדות רק בהגנה על הגבולות. הן כוללות גם תמורות שצריך לשלם עבור תשתיות, לחינוך והכשרה של הדורות הבאים, וכמובן לכך שהחיים במדינה הזאת לא מסתכמים תמיד במובנים של הצלחה. לכל אחת מהסעיפים הללו יש השפעה על חיי הקהילה, על התודעה הקולקטיבית, והאופן שבו הציבור בוחן את עצמו — זהות, השקפה ועתיד.
ובזמן שכל עין נשיאה אל הכספים המונחים בוועדות, האם לא כדאי לבחון גם את המשמעויות של ההשקעה? האם אנו חשים שהשקעות חזקות ביטחונית יכולות להביא לתחושת סולידריות חזקה יותר בין העמים? האם זו הדרך הנכונה לסלול נתיב של תקווה או פריחה, או שמא מדובר בטיפה בים שכל מטרתה להסתיר את התהום העצום שבינינו? השאלות הללו לא מתווספות רק לשיחות בוועדות הכנסת, אלא מתבררות גם בין המילים האלו, במכנה המשותף של הפחד, הסבל והחרדה הקיומית.
המאבק היומיומי בין בני האדם והקולקטיב גם הוא נמצא כאן, כאשר תושבים מכל קצוות המפה התרבותית והחברתית מרגישים את ההשלכות של מדיניות הבטחון. בכל פעם עולה מחדש השאלה: כיצד נוכל לאזן בין הצורך בביטחון לבין החיים עצמם? סביר להניח שבמדינה עם היסטוריה של התמודדות עם איום קיומי יומיומי, השיחות על הביטחון יתמשכו ותמיד יהיו כאלה שיבין את הנושא דרך פריזמה של פחד, בעוד אחרים יראו בכך הכרח אסטרטגי מתמשך.
הנכונות להוציא כסף על ביטחון מביאה כמובן איתה התמודדות עם משקל הכסף. משפחות רבות, עוסקות במציאת האיזון המושלם בין הוצאות הקיום לבין ניהול מחויבות נתמכת מוסרית. האם עלינו לספוג זאת על חשבון דברים אחרים בחיים? על חשבון החינוך של ילדינו? מנדטים לא יכולים לפרנס משפחות. האם הרצון המרכזי שלנו הוא לחיות כאן בשקט, או שמא גם לדאוג לעתיד שמספריו לא זוהרים?
בסופו של יום, נשאלת השאלה: לאן אנו רוצים להתפתח על במפת המדינה בצל תקציב הביטחון? האם יכולים להיות פה שני ערכים המתקיימים זה לצד זה — הערך של חיות יומיומית יחד עם ההגנה, או שמא אנו מספקים מחירים שיתפסו אותנו בקרון של ראשי הקטר, מעט לפני שירדו מהפסים? המורכבות של השיח מחייבת רפלקציה על כל בחירה שנעשית. כי בעידן של אי ודאות, אולי מה שיותר חשוב מהכיסאות החמים בתכוניות הוא תודעה בטוחה, שתאפשר לנו להתמודד עם הטראומות שלנו כלא איום נפרד, אלא כאירוע שממנו נוכל לבנות מחדש.
