יש דברים שגבר לא אמור להחזיק לבד
מי היה מאמין שגם הקיץ הזה נהיה במלחמה? השאלה הזו, שפתח בה אלון גרזון רז בפוסט האישי שפרסם,
מהדהדת בלב של כל אבא, בן זוג, חייל במילואים – ובעצם כל אחד מאיתנו.
במילים פשוטות, עם תמונה אחת של הילדים שלו בערב שבת במוצב בצפון, הוא נגע בנקודה שכולנו הרגשנו אבל אולי לא הצלחנו לנסח.
נפגשנו איתו לשיחה פתוחה על החיים, על המחיר של להיות גבר ב־2025, על המקום שבו גברים סוף סוף יכולים לדבר, וגם – על החזרה לשגרה שלא תקרה בבום, אלא דרך מעגל. מעגל של גברים. מעגל של אש.
אלון, בוא נתחיל מהתמונה שפרסמת. מה עבר לך בראש כשילדיך באו לבקר אותך במוצב?
זה היה רגע קטן, אבל עם כל המשקל שבעולם. הילדים באו לבקר אותי בערב שבת, במוצב בצפון. הם אמנם בחופש, אבל זו לא בדיוק החופשה שהייתי רוצה להם. הם באו לראות את אבא שלהם לא בבית, לא במטבח, לא במיטה לקרוא סיפור לפני השינה – אלא במדים, עם אפוד, בסביבה של חיילים. ובאותו רגע, הלב שלי נקרע. כי מצד אחד אני מחזיק את הקו, מגן. אבל מצד שני, מה קורה איתם? מה הם לוקחים מזה? הרגע הזה הדהד לי בראש ימים ארוכים.
איך מחזיקים את כל זה? גם את השירות, גם את האבהות, גם את עצמך?
האמת? לפעמים לא מחזיקים. לפעמים זה כבד מדי. אנחנו חיים בתרבות שעדיין מצפה מגברים 'להיות חזקים', 'לא להתלונן', 'לבלוע צפרדע'. אז אתה בולע, שותק, ממשיך. אבל המחיר מצטבר. וזה מה שהבנתי לפני ארבע שנים כשהקמתי את שומרי האש: שיש מקום – צריך שיהיה מקום – שבו אנחנו לא לבד עם כל זה. מקום לדבר, לשחרר, לבכות, לצחוק, לגלות. לא טיפול, לא תרפיה. פשוט מרחב בטוח. של גברים. יחד.
אז איך התחיל 'שומרי האש'? מאיפה בא הרעיון?
זה התחיל מהחיים עצמם. אני מנחה קבוצות כבר שנים, ובשלב מסוים הבנתי שגברים צריכים משהו אחר. פחות 'לרפא', יותר 'להיות'. אז בניתי מודל שמבוסס על חוכמה עתיקה, הקשבה עמוקה, והבנה שכולנו מתמודדים עם דברים דומים. קראנו לזה 'שומרי האש' – כי יש בתוכנו גחלת, תשוקה, נוכחות, שנשחקת עם הזמן. והיה ברור לי: גבר לא צריך לשאת את זה לבד. בשיא הפעילות, היו לנו יותר מ-25 מעגלים ברחבי הארץ, עם גברים מכל הסוגים – צעירים, מבוגרים, רווקים, נשואים, אנשי הייטק, מורים, יוצאי יחידות קרביות – כולם עם סיפור. ואז הגיעה המלחמה.
ומה קרה למעגלים מאז תחילת המלחמה?
פשוט נעצרנו. רובנו נקראנו למילואים. והשיחות הפכו להיות טלפונים מהשדה, שיתופים קצרים בין שמירות. אבל דווקא בתקופה הזו הבנתי כמה זה חסר. כמה הלב מחפש חיבור, כמה הגוף מבקש לפרוק. אז עכשיו אנחנו חוזרים. לא בבום, לא בקמפיין ענק. פשוט מתחילים שוב. עונה חדשה.
איך נראה מעגל כזה? מה באמת קורה שם?
זו שאלה מצוינת כי הרבה גברים חושבים שזה משהו 'רוחניקי', אבל זה ממש לא. אנחנו נפגשים פעם בשבועיים. עשרה גברים. יושבים במעגל. בלי טלפונים, בלי הפרעות. כל מפגש יש נושא – לפעמים זה פחד, לפעמים זה גבולות, לפעמים זה מיניות, אבהות, בדידות או שמחה. כל אחד מדבר, או לא מדבר. מקשיב, או משתף. זה כמו להיכנס למקלחת רגשית אחרי יום במדבר. אף אחד לא מנסה לתקן אותך. רק להיות איתך. ובדיוק בגלל זה – דברים נפתחים.
ולמה דווקא עכשיו אתה פותח קבוצה בפרדס חנה?
כי זה הבית שלי. כי זה המקום שבו אני רוצה להתחיל מחדש. מעגל זה דבר שצומח מהשורש. לא פותחים סניפים – יוצרים קהילה. אני מאמין בלב של פרדס חנה, באנשים פה, באדמה הזו. וזה מרגש אותי לדעת שהמעגל הראשון שאחרי המלחמה יהיה כאן.
מי מתאים להצטרף? צריך לעבור משבר בשביל להצטרף?
ממש לא. אתה צריך להיות בן אדם. גבר. כזה שמוכן רגע להניח את המסכה בצד ולשאול את עצמו: מי אני באמת? מה אני צריך עכשיו? המעגלים שלנו בנויים כ'עונה'. אתה בא לפרק ראשון – לא חייב להמשיך. אבל אם המשכת, אתה נכנס למסע עם עוד תשעה חברים. יש תחנות יציאה. יש חופש. אבל אם תישאר – תתפלא לגלות כמה יש בך.
מה אתה מאחל לגברים עכשיו?
שיזכרו שהם לא לבד. שיזכרו שלהיות חזק זה גם לדעת מתי לבקש הקשבה. שיזכרו שיש דרך לחזור לעצמנו, גם אחרי מילואים, מלחמה, טירוף של חיים. ושיזכרו – האש לא נכבית. היא רק מחכה שנשב סביבה שוב.
אם אתה גר בפרדס חנה או הסביבה, מרגיש שמשהו בפנים בוער
אלון מזמין אותך להצטרף לעונה הראשונה של מעגל הגברים החדש.
10 מפגשים, פעם בשבועיים, עם אפשרות לטעום ולפרוש אחרי הפרק הראשון. בלי לחץ. עם הרבה לב.
