השקת תערוכה חדשה בגלריית בורג' בנימינה "אמנות בצלחת"

גלריית הבורג' בניהולו האוצרותי של מוטי הררי יוצאת בתערוכה חדשה וייחודית המציגה עבודה על צלחות של מיטב אמני ישראל. התערוכה עוסקת בהסתכלות חברתית על המקום שתופשת האמנות בקרב אנשים והעדפות הציבור בבחירת המזון הרוחני והגישמי ב"צלחת שלהם'.

הגלריסט אמיר אלקרא המוכר לאספני האמנות צוטט באמירתו " אנשים מוציאים כספים על אוכל גישמי והרבה פחות על מזון רוחני- אז שמנו לכם את האמנות בצלחת", ובכך דבריו משקפים את רוח התערוכה החדשה.

"אמנות בצלחת" –"אמנות עגולה בין קישוט למצע" הינה תערוכה מרתקת של הידועים שבאמני ישראל המגישים לקהל הציבור הישראלי את אמנותם על צלחת.

"צלחת היא לא רק מקום להניח עליו אוכל – היא מקום להניח עליו משמעות,” אמר האמן מרסל ינקו באחד מכתביו. וציין שאכן, ציור על צלחת מעורר מחשבות על הקשר בין הגוף לרוח, בין שימושיות לבין ביטוי אישי, בין הבית לבין המוזיאון.

המסורת של ציור על צלחות אינה חדשה. כבר בעת העתיקה, ביוון הקלאסית ובפומפיי הרומית, נעשה שימוש בצלחות כמנחות, כמתעדות תרבות, כמתנות סמליות. גם בעולם היהודי היו נהוגות צלחות רקועות או מצוירות, שהוענקו בטקסי מילה, בר מצווה וחתונה – לעיתים עם ברכה או שם המשפחה.

לצייר על צלחת פירושו לבחור במצע שבורא היררכיות חדשות. לא עוד קנבס מרובע עם מסגרת קלסית, אלא עיגול – ללא התחלה וללא סוף, תובעני בסימטריה שלו אך מזמין חירות קומפוזיציונית. הוא מאפשר דימוי מרכזי, או תנועה היקפית, נושא עימו תחושה אינטימית, אולי מתוך הקשר שלנו לאוכל ולבית.

הצייר מנשה קדישמן, הידוע בציוריו של כבשים וטבע, בחר פעמים רבות בצלחות כמצע דווקא בגלל הקשר הישיר לקרקע, למחזור החיים. ביצירה אחת מצוירת על צלחת, קדישמן משלב בין דימוי של שה תמים לבין תנועת מכחול חופשית, עזה, המעוררת תחושת חום ובית אך גם כאב.

יוסל ברגנר, מצדו, ראה בציור על צלחות דרך לשלב בין עולמות – תיאטרון, דמיון, זיכרון. אצלו מופיעות לעיתים דמויות מתוך עולם יהודי-מזרח אירופי, ניצבות על הצלחת כעל במת עץ ישנה, עגולה, חשופה. “אני לא מצייר על צלחת – אני מדבר עליה,” אמר פעם באירוניה רכה.

משה גרשוני השתמש בצלחות פורצלן לבנות כמשטח לקריאה וכתיבה של טראומה: דרך כתמי צבע סמלי־דם, שאלות תודעתיות ומרחב פיזי שמזמין את הצופה לעבור דרך כאב ושכול. השימוש בצלחות מאפשר אצלו שיח בין קודש וחול, בין בית (המשפחה, המסורת) ובין הזיכרון, במיוחד של השואה – תוך מעין שילוב עדתי ורוחני, נוצרי-יהודי כאחד.

פיקאסו לא ראה סתירה בין ציור לבין פיסול או קדרות, אלא הזנה הדדית. הצלחת אפשרה לו לשלב בין תלת-ממד לדו־ממד בצורה חופשית.

ציירים נוספים הגישו אמנותם על צלחות ביניהם: חואן מירו, מארק שאגאל, מיכל נאמן, יאיוי קוסמה ,קית' הרינג ועוד…

"אמנות בצלחת"- פתיחה חגיגית תתקיים ביום א', 13.7.25 בשעה 19:00 ותכלול דברי הסבר מפי האוצר והופעה מוזיקאלית

רביעיית הברון

מוצרט k156

היידן אופ 20 מס 4

הכניסה חופשית | יוגש כיבוד קל

תאריך נעילה: 13/9/25

מיקום: גלריית בורג׳ בנימינה, דרך הבורג׳ בנימינה