בין סובלנות לאלימות – איזה רגש מסתתר?
אנחנו חיים בתקופה רוויית רגישות ומתח, והתגובה שלנו למה שקורה סביבנו עלולה להפוך למהירה ואינסטינקטיבית. לפעמים מספיק משפט אחד, מבט אחד או תחושה קטנה של איום – ומשהו בתוכנו נדלק. אבל לפני שהתגובה הופכת לפעולה, כדאי לזכור: הבחירה בין סובלנות לאלימות מתחילה מבפנים. וברוב הפעמים, עמוק מתחת לתגובה שלנו – יושב הפחד.
בכל פעם שאנחנו נפגעים, נבהלים, מתכווצים או מרגישים מאוימים – הפחד הוא שמוביל את המערכת. זהו לא פחד פיזי, אלא פחד רגשי וקיומי: שלא יראו אותי, שלא יכבדו, שאאבד שליטה, שאפגע, שלא אשתייך. פחד כזה מפעיל את הגוף והמחשבות הרבה לפני שאנחנו מבינים שהוא שם.
פחד, מטבעו, הוא רגש שנועד להגן עלינו. אבל כשהוא אינו מודע ואינו מקבל שם ותשומת לב – הוא הופך לאוטומט. וכך פחד יכול למשוך אותנו לשני כיוונים.
כשיש ויסות רגשי, וגבולות פנימיים – הפחד קיים, אך אינו משתלט. האדם מסוגל לעצור, לחשוב ולהגיב באופן אנושי ומכבד. זו סובלנות.
אולם כשאין ויסות והפחד מציף – הגוף מגיב בכוח. האדם מרגיש מאוים מבפנים, ולכן תוקף החוצה.
זו לא בחירה מודעת, אלא תגובה הישרדותית.
כך לדוגמה, פחד מאובדן שליטה הוא אחד הפחדים הנפוצים ביותר. כשמשהו מרגיש גדול, מהיר או מטלטל מדי – עולה שאלה פנימית: איך אני מגן על עצמי עכשיו?
מי שמצליח לשאת את הרגש מגיב בסובלנות, ומי שהפחד מציף אותו מגיב בתוקפנות.
פחד נוסף שפועל באופן דומה הוא פחד מפגיעה רגשית. כאשר הערך העצמי או הזהות שלנו מרגישים מאוימים, הגוף מגיב כאילו מדובר בסכנה ממשית. יש מי שעוצר ומברר, ויש מי שמוצף עד כדי כך שהתוקפנות נראית לו כמו הדרך היחידה להגן על עצמו.
זה לא רוע – זה עומס רגשי שאין לו מילים.
גם הפחד מדחייה ובדידות הוא פחד שקט שמסתתר מאחורי הרבה התנהגויות אלימות. מי שמרגיש לא נראה או לא שייך, עלול להשתמש בכוח רק כדי להרגיש קיים. ומי שמרגיש שיש לו מקום, אהבה ושייכות – מסוגל לגלות רכות, יציבות וסבלנות.
וכאן חשוב להבהיר: לאלימות אין שום לגיטימציה.
שום הצפה רגשית לא מצדיקה פגיעה באדם אחר.
עם זאת, יש נקודה שכמעט לא מדברים עליה: המעשה האלים דורש גבול חד ואחריות מלאה – אבל הרגש שמתחתיו אנושי לחלוטין וראוי להכרה. ההבחנה הזו חיונית – לא לקבל את ההתנהגות, אבל כן להבין את הרגש שמוליד אותה. כי רק כך נוכל לשנות דפוסים וליצור פתח לריפוי אמיתי.
על כן, המרחב שבין סובלנות לאלימות הוא בעצם המרחב שבו אנחנו פוגשים את עצמנו ושואלים: האם אני מצליח לשלוט בפחד ולא להתפרק? האם יש לי שפה רגשית לתווך לעצמי מה אני מרגיש? האם אני מגיב מתוך בחירה או מתוך הצפה?
והחשוב ביותר הוא להבין שזו לא שאלה של אופי, אלא של מודעות ושל היכולת לשאת את מה שמרגיש מאיים בתוכנו.
בשפת קלפי ה-FEELINKS, פחד הוא קלף שמבקש שיראו אותו, שיקשיבו לו, שיתנו לו שם ושישימו לידו גבול. כי פחד שלא מקבל מילים – יוצא בכוח; ופחד שמקבל שפה – נרגע ומתמתן.
וכשהפחד נרגע, אנחנו חוזרים להיות "בעלי הבית" של התגובה שלנו – ולא שבויים של ההצפה. ואז באמת מתאפשרת בחירה — לא להגיב באלימות, אלא בסובלנות, בגובה העיניים וממקום של כוח פנימי אמיתי.
אז אם גם אתם מבקשים להתייצב מול הפחד, לתת לו שפה ולאמץ דרכי התמודדות בריאות יותר – אני מזמינה אתכם להצטרף לסדנאות שלי, בהן נלמד ונתנסה בשפת קלפי ה-FEELINKS.
הסדנאות ייערכו ביום שני, 9.2, בפרדס חנה.
לפרטים נוספים והרשמה, היכנסו לאתר ECO.FEELINKS או לעמודי הפייסבוק והאינסטגרם.
