"אין לעגל שטחי נכסים בחישוב ארנונה"

בית המשפט העליון דחה תביעה ייצוגית על סך 4.5 מיליון ש"ח נגד עיריית חדרה, בגין מנהגה לעגל שטחי נכסים לצורך חיובם בארנונה, כפי שנוהגות מרבית הרשויות המקומיות בישראל. יחד עם זאת החליט כי מעתה יחייבו הרשויות המקומיות בארנונה על בסיס נתוני שטח מדויקים, ללא עיגול.

התובע הייצוגי טען, כי העירייה רשאית לעגל את השטחים הנמדדים בנכסים רק כלפי מטה ולא מעלה ומטה כפי שנהגה. העירייה, לעומת זאת, טענה כי האופן שבו היא מעגלת את חלקי המטרים הן למעלה והן למטה הינו סביר, מאוזן ומידתי, ומבוסס על נוהג רב שנים.

מדובר בסוגיה אשר לא הוכרעה מעולם בחוק או בפסיקה, ועלתה בהליכים נוספים אשר הוגשו גם כנגד רשויות מקומיות אחרות בבתי משפט לעניינים מנהליים.

בית המשפט העליון דן בסוגיית פרשנותה של תקנה 3(א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשס"ז 2007, העוסקת בחישוב שטחו של נכס לצורך חיובו בארנונה.

בית המשפט העליון פסק כי על כל הרשויות המקומיות לחשב את הארנונה לתשלום על בסיס נתון שטח מדויק שנמדד עבור כל נכס, ללא עיגול. בנוסף קבע בית המשפט העליון, כי הלכה זו תחול מעכשיו ולא רטרואקטיבי. בנוסף, מועד ההחלה הושהה כך שהיא תיכנס לתוקף בינואר 2018.

יחד עם זאת, נקבע כי על רשויות מקומיות שיש בידיהן נתונים מדויקים בדבר שטחי הנכסים שבתחומן, לחייבם בארנונה לפי השיטה המדויקת בשומות העתידיות שיוצאו לשנת 2016.

בית המשפט העליון הוסיף, כי אם סבורים היועץ המשפטי לממשלה או מי מהרשויות כי אין אף בתחולה מושהית זו כדי לתת מענה מספק לקשיים המעשיים הכרוכים במעבר לחיוב לפי השיטה המדויקת, פתוחה בפניהם הדרך לפעול לתיקון תקנות ההסדרים כך שהרשויות המקומיות תוסמכנה לנקוט את שיטת העיגול מעלה ומטה.

לכן, בוטלה העילה להגשת תובענה ייצוגית נגד העירייה, אך בית המשפט העליון קבע כי יש לפסוק גמול לתובע הייצוגי משום שההליך הייצוגי תרם לליבון הסוגיה ולקביעת הלכה חדשה.

לפיכך דחה בית המשפט את הגשת התובענה הייצוגית בסך 4.5 מיליון ש"ח ופסק לתובע הייצוגי גמול בסך של 20 אלף ש"ח ולבא כוחו שכר טרחה בסך של 150 אלף ש"ח.