איך תעזרו לילדכם לצלוח את התקופה?

מה אומרים ומה עושים: מדריך להורים בתקופה לא פשוטה

המציאות הביטחונית משפיעה על כולנו ומעלה את סף הלחץ, החרדה והדאגה, וילדים – גם כשהם לא אומרים זאת במילים – מרגישים היטב. הם קולטים מעבר למילים ומידע, את טון הדיבור, את שפת הגוף, את הדאגה והמתח שמגיע מהסביבה והלחץ בו נמצאים ההורים, ולעיתים אנחנו לא מספיק ערים לאיך הם מפרשים אותו. ילדים שומעים הכל, גם אם הם לא מגיבים בצורה הנראית לעין. קרן זמיר, עו"סית ראשית במאוחדת מסבירה מה אנחנו יכולים לעשות על מנת לסייע לילדנו

בשגרה ובמצבי חרום, להתנהגות ולתגובות של הורים יש השפעה מכרעת על ילדיהם. הם צופים בהוריהם ורואים בהם דמות משמעותית, עוגן של בטחון ויציבות. לכן, חשוב שתהוו עבור ילדיכם דמויות מרגיעות, יציבות ובעלי שליטה במצב – גם כשזה לא פשוט. כשאנו כהורים מרגישים חוסר אונים ובהלה, אנו משדרים לילדים כי אין אנו מסוגלים לספק לילדינו את הביטחון הדרוש להם ואפילו עלולים להחריף את החרדה בה הם מצויים. במצב כזה עלינו לשדר מסר שמולם עומד מבוגר אחראי ואכפתי, שיכול לשמש כתובת עבורם להתייעצות, הרגעה וסיוע.

במקרים בהם אתם מרגישים שהמצב חורג מיכולתכם, אל תהססו לפנות לבני משפחה אחרים, חברים קרובים או אנשי מקצוע שיכולים להיות משענת עבורכם. הורה רגוע הוא הנכס החשוב ביותר לילד בעת מצוקה.

ככל שנוכל לסייע לילדים לשמור על שיגרה רגילה, כך נחזק את יכולת הילד לגייס כוחות התמודדות. נסו במידת האפשר ליצור הזדמנויות לילדיכם להיפגש, לשחק ולדבר עם חבריהם. ובביתכם צרו אוירה נעימה והרבו במשחקים משותפים ופעילויות משותפות ומחברות. השגרה מספקת לילדים תחושת ביטחון ושליטה על המציאות, גם כאשר היא מתנודדת. נסו לשמור על שעות שינה קבועות, ארוחות סדירות ומסגרות יומיות מוכרות ככל שניתן.

אנשים שונים מגיבים בצורות שונות בשעת חירום. חשוב להכיר את אופני ההתמודדות של כל אחד ולשאוף להרחיב את מגוון התגובות. שימוש באופני התמודדות מגוונים, כמו: לדבר על המצב, לצייר מה מרגישים, להתעלם ולהתנהג 'כרגיל', להיות עם חברים, לבכות, לעסוק בפעילות גופנית ועוד, תורם ליכולת ההתמודדות.

חשוב לזכור שאין דרך "נכונה" יחידה להתמודד עם קושי. ילד שחזר להתנהג כרגיל לא מתכחש למציאות, אלא מפעיל מנגנון הגנה בריא. לעומת זאת, ילד שמתקשה לתפקד רגיל זקוק לתמיכה ולהבנה נוספת. הקשיבו לילדכם, תנו לו מקום לבטא את עצמו בדרך שמתאימה לו, ואל תכפו עליו דרכי התמודדות שלא מתאימות לאישיותו.

גם אם הצליל החזק של ההתראה בנייד מבהיל – אפשר לעזור לילדים לפרש אותו אחרת – ההתראה של פיקוד העורף נועדה לשמור ולהגן, לא להפחיד. אפשר להסביר שההתראה דומה לרמזור אדום שעוצר אותנו בזמן – לא כי יש סכנה, אלא כדי שלא ניפגע. ההבנה הזו לא תמיד מונעת את הבהלה, אבל היא מאפשרת להירגע מהר יותר ולהרגיש שיש מי ששומר.

ניתן לבנות עם הילדים סיפורי הסבר שמסייעים להם להבין את המצב בצורה פחות מאיימת, כמו לתאר את מערכות ההגנה כמו גיבורי-על הפועלים למען ביטחון המשפחה, או לדמות את המצב הביטחוני למשחק שבו יש חוקים שצריך לציית להם כדי לנצח. נשתדל לשמור על איזון בין ההסבר לבין הימנעות מפרטים מפחידים מיותר.

תרגלו נשימות עם ילדיכם

"נשימה" ו"נשמה" הן בעלות אותו שורש, ונאמר כי הנשימה מבטאת את מרכז הבריאה. תרגול נשימות עמוקות היא שיטה מוכרת ומוכחת של הרפיה עבור ילדים ומבוגרים. נשימה איטית הינה נשימה נינוחה ונעימה אך איטית יותר מאשר קצב הנשימה הרגיל שלנו. קצב נשימה רגיל נע בין 12-18 נשימות בדקה.

תרגלו עם הילדים כיצד לשאוף ולנשוף בקצב איטי כפי שמתואר מטה ושמשו דוגמא אישית. בתרגיל ננסה לנשום בקצב של 6-8 נשימות בדקה: קחו לכם ולילדיכם קשית, החזיקו את הקשית בפה, הכניסו אויר דרך האף והוציאו אותו דרך הקשית, הכנסת אויר לא מאומצת והוצאת אויר איטית ורציפה. פשוט תנו לאוויר להיכנס בעזרת נשימה מעט עמוקה יותר מהרגיל. הניחו שתי ידיים על הבטן, ושימו לב כי בזמן הכנסת האוויר הבטן מתרוממת ולא בית החזה. הוציאו את האוויר באיטיות, משך זמן הוצאת האוויר יהיה בערך כפול ממשך הכנסת האויר. תרגלו יחד נשימה זו כחמש דקות. בתום התרגול שימו לב לתחושות בגוף, האם אתם יותר נינוחים? יותר רגועים? שתפו את בני משפחתכם בתחושותיכם.

משפחה כעוגן ראשי

חיוך, ליטוף, חיבוק או מילה טובה, מרגיעים ומקנים לילדים תחושת שייכות. דווקא במצבי דחק, חשוב לצחוק וליהנות יחד. כוחנו באחדותנו, המשאב המשפחתי-חברתי הינו זמין ויעיל לרווחת כל בני המשפחה. הקפידו על ארוחות משותפות, משחקי חברה שונים ופעילויות משותפות.

במצבים מורכבים, הקשר המשפחתי הופך לחשוב עוד יותר. צרו מסורות חדשות למצב החירום – אולי ערב משחקים מיוחד, בישול משותף, או סיפורי לילה מעודדים. המטרה היא לחזק את התחושה ש"אנחנו יחד בזה" ושהמשפחה מהווה מקום בטוח ונעים גם בעתות קושי. העניקו חום ורוגע לילדיכם אך אל תזלזלו בתחושותיהם. חשוב שהמסר יהיה "אנחנו כהורים התגברנו על מצבים כאלה בעבר, וגם עכשיו-ביחד נתגבר".

ילדים מבטאים את תחושותיהם בצורות שונות ועלינו לקבל שוני זה ולדעת להגיב בהתאם. תחושות ותגובות אלה הן לרוב בריאות ונורמליות למציאות הלא נורמלית. לעיתים ילדים מתקשים לבטא במילים את מה שהם מרגישים. שימו לב לשינויים בהתנהגות, בתיאבון, בדפוסי שינה או בהתנהגות חברתית. אלו יכולים להיות סימנים למצוקה רגשית. התאמצו לפתח תקשורת עם הילדים, שאלו אותם איך הם מרגישים, והראו הבנה ואמפתיה לחוויותיהם.

כיצד נדע מתי לפנות לעזרה מקצועית?

יחד עם זאת, לעיתים ילדים מראים תגובות חריגות מתמשכות וקיצוניות. במקרים כאלה מומלץ לשקול פניה לסיוע של אנשי מקצוע. סימני אזהרה הדורשים התייעצות מקצועית כוללים: שינויים קיצוניים בהתנהגות הנמשכים לאורך זמן, קשיים בתפקוד יומיומי, בעיות שינה קשות ומתמשכות, התנהגויות רגרסיביות (חזרה להתנהגויות של גיל צעיר יותר), או ביטוי של מחשבות על פגיעה עצמית. חשוב לזכור שפנייה לעזרה מקצועית היא סימן של כוח ולא חולשה, ויכולה לחסוך סבל מיותר מהילד ומהמשפחה.

במצבים בהם חוסר הוודאות שולט בחוץ, הבית וההורים הם נקודת העוגן המרכזית של הילדים. נוכחות רגועה, הקשבה אמפתית ושמירה על שגרות קטנות – יכולים לעשות הבדל גדול עבורם. גם כאשר אנו עצמנו לא מרגישים בטוחים, כל גישה אוהבת, הסבר מרגיע או משחק משותף, מחזקים את תחושת ה”ביחד” ומעניקים לילדינו את הכלי החשוב ביותר – הידיעה שהם לא לבד.