זוכרים את הנספים
טקס הזיכרון העירוני השנתי ל-4,000 מיהודי אתיופיה שמצאו את מותם בדרכם לישראל מאתיופיה ומסודן ומקום קבורתם לא נודע, התקיים ברחבת יד לבנים במעמד ראש העיר, צביקה גנדלמן, סגנית ראש העיר, חדווה יחזקאלי, חברי מועצת העיר, הקייסים, רב העדה, הרב אמיר מנגיסטו, נכבדי העדה וציבור רב. הטקס נערך בהובלת יועץ ראש העיר לענייני העדה האתיופית גדם מהרט ותורגם סימולטנית לאמהרית.
את פני הבאים קיבל שלט גדול המצהיר "נזכור אותם לעד ולא נשכח", ועל הבמה הודלקו 4 אבוקות זיכרון לזכר 4,000 הנספים. מדליקי נרות הזיכרון היו ראש העיר גנדלמן, עלמה אלבצ'או בשם קהילת ביתא ישראל, אשר טגאי דובר ארגון אסירי ציון, טובה וורקנך בשם הילדים ששרדו את המסע.
הקייסים נשאו תפילה לעילוי נשמת הנספים, ולאחריהם עלו קייס הקייסים, הקייס איילי אדגואיצאו, שנשא דברים לזכרם, והרב מנגיסטו שנשא דברי תורה.
כל הדוברים והמברכים ציינו את מרקם היחסים המיוחד בחדרה בין יוצאי כל העדות והתרבויות, המתבסס על כבוד הדדי ורצון אמיתי ללמוד אלה את תרבותם ומורשתם של אלה.
גנדלמן בירך את באי הטקס וניצל את הבמה להתייחסות גם לאירועים האחרונים. "למרות שהיום הזה מוקדש למאורעות העבר, לאלה שנספו בדרכם הארוכה והמייגעת אל ארץ הקודש, אי אפשר שלא להתייחס גם להווה ובעיקר לעתיד", אמר גנדלמן. "ימים לא פשוטים עוברים על הישראלים יוצאי אתיופיה, ועושה רושם שהמסע הנוכחי שלכם ארוך ומייגע לא פחות מהמסע ההוא במדבר. הקשיים כאן הם לא פחות מסוכנים. הם מסוכנים להמשך התפתחותה של החברה הישראלית כחברה מאוחדת.
"הדור הצעיר, שרובו נולד בישראל, מביט בעיניים פקוחות וכואבות על האפליה, הדעות הקדומות, הפערים וחוסר השוויון, ודורש מציאות חדשה. הדרישה הזו מוצדקת. היא לא תיענה בין לילה. החברה הישראלית שסועה היום מתמיד, ועל כולנו לצאת לדרך ארוכה, במסע חדש מלא טלטלות, אבל בסופו נגיע לארץ המובטחת. היום, כמו אז, אל לנו להירתע מהקשיים שבדרך. עלינו לזכור כל העת שעתיד המדינה טמון ביכולת שלנו לעבור את המסע ביחד".
בתחילת שנות ה-80 החלה יציאה המונית של יהודי אתיופיה מהכפרים לעבר סודן. רבים מיהודי אתיופיה, שחלמו כל השנים לעלות לישראל, הצליחו לברוח מאתיופיה לגבול אתיופיה וסודן, ושם המתינו במחנות זמניים לעלייה לישראל. בדרכי הבריחה ובמחנות בסודן סבלו היהודים ממגפות, מרעב, וממעשי התנכלות, אונס ושוד. הצעידה של משפחות, קשישים וילדים נמשכה לעתים חודשים, ולאחריה נאלצו העולים להמתין במחנות הפליטים בסודן כשנתיים עד לחילוצם ולהעלאתם ארצה. כ-4,000 מבני העדה נספו בדרכים ובמחנות בניסיונם לעלות לישראל.
הטקס העירוני מתקיים בחדרה מדי שנה בסמיכות לטקס הממלכתי בהר הרצל, אשר על-פי החלטת ממשלה נערך ביום ירושלים. מועד הטקס העירוני נקבע עם נציגי העדה, וזאת על מנת לאפשר לקהילת עולי אתיופיה להשתתף בטקס הממלכתי בירושלים והן בטקס העירוני.