המחירים בשוק מזעזעים: מה יקרה כעת?

בחודשים האחרונים נדמה שהארנק הישראלי לא מצליח לעצום עין.
הקפיצה במחירים מורגשת כמעט בכל תחום – ממוצרי יסוד במכולת ועד דירות להשכרה, מחשמל ועד ירקות בשוק.
הציבור כועס, מתוסכל, ובעיקר – תוהה מתי ואם בכלל זה ייעצר.

שיחות הסלון הפכו לתחזיות כלכליות, קבוצות הוואטסאפ הפכו למרכזי השוואת מחירים,
ותחושת חוסר השליטה הולכת ומתפשטת. אבל איך הגענו למצב הזה? ומה באמת צפוי לקרות עכשיו?

העלייה המתמשכת ביוקר המחיה מתרחשת על רקע תקופה של חוסר יציבות גלובלית וגם מקומית. מלחמות,
שיבושי שרשרת אספקה, אקלים משתנה, ריביות קופצות – כל אלה תורמים לעלויות שמוטלות בסופו של דבר על הצרכן.

אבל בישראל, לתחושת רבים, יש משהו נוסף: שוק פרוע, פיקוח רופף, ורשתות שמרשות לעצמן להעלות מחירים שוב ושוב
בלי פחד מביקורת או ענישה. האם זהו שוק חופשי שמתנהל לפי חוקי ההיצע והביקוש – או מגרש משחקים לא מאוזן שבו הצרכנים נותרים בלי הגנה?

לצד זאת, עולה השאלה – האם נמשיך לשלם בכל מחיר? האם הציבור הישראלי ישלים עם יוקר המחיה כאילו מדובר בגזירת גורל?
או שמא אנחנו עומדים בפתחו של שינוי – בין אם צרכני, חברתי או פוליטי?
מעניין לראות כיצד המחאה שקטה אך עיקשת מחלחלת לרשתות החברתיות, למדפים הריקים, ולקריאות להחרים מוצרים או לשנות דפוסי צריכה.
אך האם זה מספיק כדי לזעזע את השוק – או שמדובר בניסיונות נואשים בתוך מערכת שמסובבת את גלגלי הכלכלה בכיוונים ברורים?

מה באמת נדרש כדי לשבור את מעגל ההתייקרויות? רגולציה חדשה? תחרות מוגברת? שינוי תרבותי?
ואולי מדובר בשאלה רחבה בהרבה – האם בישראל של 2025, אדם מן השורה באמת יכול להרגיש שיש לו שליטה על חייו הכלכליים?

המשבר הזה עוד רחוק מסיום. ודווקא עכשיו, כשהזעזוע מתחיל להתחלף בשיתוק, נשאלת השאלה הקשה ביותר: האם למדינה, לשוק ולחברה יש את היכולת – או הרצון – לעצור את הגל הזה?